<h1>הפרדס לרש"י סימן נ"ח</h1>
<h2>דף ב.</h2>
תני הקורא ק"ש קודם לכן לא יצא ידי חובתו וא"כ למה קורין אותה בבה"כ אמר ר' יודן אין קורין אותה בב"ה בשביל לצאת ידי חובתן אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברים של תורה ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא נשמיע מן הדא הקורא קודם לכן פי' דהיינו קודם צאת הכוכבים לא יצא ידי חובתו וקודם לכן לא ספק הוא דהיינו בין השמשות ותאמר צריך לקרות הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות סימן לדבר צאת הכוכבים אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר וכו'. וכמה כוכבים יצאו ויהיה לילה א"ר כוכב א' יום ודאי שנים ספק ג' לילה. שנים ספק והכתיב מעלות השחר עד צאת הכוכבים מיעוט כוכבים ב'. קדמהא לא מתחשבי. ר' יהודה בן פזי אומר כוכב א' ודאי יום ב' לילה ולית ליה ספק אלא בין כוכב לכוכב.
מעשה שבאו בניו מבית המשתה וכו' פליג על רבנן ועבד עובדא כוותיה והא ר' שמעון פליג ארבנן ולא עביד עובדא כוותיה ור' מאיר פליג ארבנן ולא עביד עובדא כוותיה דתני סכין אלונתית לחולה בשבת אימתי בזמן שטרפו מע"ש אבל לא טרפו מע"ש אסור תני ר' שמעון מתיר היה ר' מאיר לטרוף יין ושמן לסוך לחולה בשבת וכבר חלה ובקשנו לעשות לו כך ולא הניחנו ואמרנו לו ר' מבטל אתה דבריך בחייך אמר לנו אע"פ שהייתי אומר כך לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי ור' עקיבא פליג ארבנן ולא עביד עובדא כוותיה כדתני באהלות בפ' רובע עצמות מב' מתים ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין ותני מעשה שהביאו קופה מליאה עצמות ונכנס תודוס הרופא ואמר אין כאן שידרה ממת אחד אמרו לו הואיל ויש כאן מטהרין נעמוד על המניין והתחיל מר' עקיבא וטיהר אמר לו הואיל והייתי מטמא וטיהרת טהור ור' שמעון פליג על רבנן וכו' כדתני תמן ר' שמעון אומר כל הספיחים אסורין חוץ מספיחי כרוב וחכמים אומרים כל הספיחים אסורין ר' שמעון בן יוחי הוה עבר בשמטה חמא חד מלקט ספיחים של שביעית אמר ליה ולית אסור אמר ליה ולא את הוא שאתה מתיר אמר ליה ואין חבריי אוסרין וחלוקין עלי קרא עליה ופורץ גדר ישכנו נחש וכן הות ליה. ורבן גמליאל פליג ארבנן ועביד כוותיה. תמן היו יכולים לקיים דברי חכמים ואין לא [לא] עביד עובדא כוותיה.
<h2>דף ו:</h2>
א"ר יוחנן המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל מיחלפא שיטתיה דר' יוחנן תמן א"ר יוחנן צריך אדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפלה וכאן אומר הכי. כאן לצבור וכאן ליחיד.
<h2>דף ט:</h2>
מאימתי קורין קריאת שמע בשחר משיכיר כו' תכלת ללבן שבה, ומה טעם לרבנן וראית' אותו מן הסמוך לו. ומה טעמיה דר"א וראיתם אותו שיהא ניכר בין הצבעי'. כדי שיראה את חבירו ברחוק ד"א מה אנן קיימין אי ברגיל אפי' ברחוק כמה חכים ליה אם בשאינו רגיל אפי' קרי' לגביה לא חכים ליה אלא כן אנן קיימ' ברגיל ושאינו רגיל הוא דאזיל ליה באכסניא ואזיל לקצין. מפסיקין לקריית שמע ואין מפסיקין לתפלה א"ר יוחנן קריית שמע דבר תורה, תפלה אינה דבר תורה. א"ר אבא קריית שמע זמנה קבוע, תפלה אין זמנה קבוע. א"ר יוסי קריית שמע אינה צריכה כוונה, תפלה צריכה כוונה.
ומניין שמעלות השחר ועד שיאיר מזרח ד' מילין כמו [א"ה, חסר כאן איזה תיבות] וכמו מילא מידמיא לחבירתא דהיינו וכמו השחר עלה תיכף לגאולה תפלה יהיו לרצון אמרי פי מה כתב בשחרית יענך ה' ביום צרה.
<h2>דף יא.</h2>
בשחר מברך שתים לפניה וכו' ר' יוסי אומר על שם שבע ביום הללתיך ומכאן ואילך לא הפסיד כאדם שהוא קורא בתורה הא בעונתה חביבה יותר מדברי תורה אמר רב לא תנינן אלא כאדם שהוא קורא בתורה הכא בעונתה כמשנה היא שכל העוסק במקרא מדה ואינה מדה.
<h2>דף יא:</h2>
מפני מה קורין שתי פרשיות הללו אמר רבי לוי מפני שעשרת הדיברות כלולין בהם אנכי ה', שמע ישראל ה' אלהינו. לא יהיה לך, ה' אחד. לא תשא, ואהבת את ה' מאן דרחים למלכא לא משתבע בשמיה ומשקר. זכור את יום השבת, למען תזכרו ר' אומר זו מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל המצות א"ר אלעזר מצות שבת פסוק מלא ואת שבת קדשך וגו' להודיעך שהיא שקולה כנגד כל המצות. כבד את אביך וגו', למען ירבו ימיכם. לא תרצח, ואבדתם מהרה מאן דקטיל מתקטיל. לא תנאף, ולא תתורו א"ר לוי ליבא ועינא תרי סרסורי דעבירה אינון. לא תגנוב, ואספת דגנך שלך ולא של חבירך. לא תענה ברעך עד שקר, אני ה' אלהיכם וכת' וה' אלהים אמת אמר הקב"ה אם העדת על חבירך שקר מעלה אני עליך כאלו העדת עלי שלא בראתי שמים וארץ. לא תחמוד וגו', וכתבתם על מזוזות ביתך ולא ביתו של חבירך. והייתם קדושים זו היא קדושת כל המצות (אמר ר' במס' כלאים בפ' אין אסור בכלאים בירושלמי אי סליק רב הונא ריש גלותא להכא אנא מותיב ליה לעיל מיני' דאיהו מיהודה ואנא מבנימין דאיהו מן דוכרה ואנא מנקבתא ובכתובות בפרק אע"פ גרסינן דאתי משפטיה בן אביטל ור' חייא מנתן בן שמעא אחי דוד ובשבת בפרק במה בהמה יוצאה גרסינן רבי דאתא מדוד מהפך בזכותא דאבוה ובסנהדרין גרסינן לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו אלו בני בניו של הלל והלל היה זקינו של ר'. דהכי גרסינן התם בירושלמי כל מה דאמר לי בר נש אנא עבד חוץ ממה שעשו זקני בתירה לזקני. דשדון גרמי ומנוניה. ובתעניות בירושלמי בפרק אחרון גרסינן אמר ר' לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלם והיה כת' בה הלל מן דוד ר' חייא מבני שפטיה בן אביטל. והם הכי נמי בבראשית רבא בקרא דלא יסור שבט מיהודה) ירושלמי תנא ר' חלפתא בן שאול הכל שוחחין עם שליח הציבור בהודייה ר' זעירא אומר ובלבד במודים בשם ר' סמי מודים אנחנו לך אדון כל הבריות אלהי התשבחות צור העולמים חי העולמים יוצר בראשית מחיה המתים שהחייתנו וקיימתנו וזיכיתנו וסייעתנו וקרבתנו להודות לשמך בא"י אל ההודאות.
<h2>דף טו.</h2>
הקורא למפרע לא יצא רבי יונה אומר והיו בהווייתן יהו תני אף בהלל ובקריאת מגילה ניחא מקרא מגילה ככתבם כתב אלא הלל כגון דכתיב כי ממזרח שמש ועד מבואו מה שמעת מינה א"ר אבא אף היא אמורה על הסדר בצאת וגו' לשעבר לא לנו לדורות הללו אהבתי כי ישמע ה' לימות המשיח אסרו חג לימות גוג ומגוג אלי אתה ואודך לעתיד לבוא כל דבר שהוא לעתיד לבא אומרו בעבודה וכל דבר שהוא לשעבר וצועק לעתיד לבוא. ולמה בראש הזית ובראש התאנה ר' אבא ור' סימון מפני שטרחתן מרובה תני כל דבר שהוא של צער כל הרוצה לעשות עצמו יחיד עושה תלמיד חכם עושה ותבוא עליו ברכה וכל דבר שהוא לשבח לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ולא כל הרוצה לעשות יחיד עושה תלמיד חכם עושה אלא אם כן מינו אותו פרנס על הציבור.
<h2>דף יז:</h2>
מי שמתו מוטל לפניו וכו' תני במסכת שמחות ביום הא' וביום השני אינו נותן תפילין וכו' ר' יהושע אומר ביום הראשון וביום השני אינו נותן תפלין צריכא למימר מי שמתו מוטל לפניו אלא בגין דתנא הא תנא הא א"ר אבא למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימים שאתה עוסק בהם בחיים ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים תני אין מוציאין את המת סמוך לקריית שמע אא"כ הקדימו שעה אחת או איחרו שעה אחת כדי שיקראו ויתפללו והא תני קברו וחזרו וכו' תיפתר בהלין דהוון סברין דאית בה ולית בה שעה.
<h2>דף כ.</h2>
נשים ועבדים אין קורין ק"ש דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מי שאין לו אלא אדון אחד יצא עבד שיש לו אדון אחר. קטנים מניין למען תהיה תורת ה' בפיך בשעה שהוא תאב בה. וחייבים בתפילה כדי שיהא כל אחד ואחד מבקש רחמים על עצמו. במזוזה כתיב וכתבתם על מזוזות ביתך. בברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו'.
<h2>דף כ:</h2>
כל מצות שאדם פטור אינו מוציא את הרבים ידי חובתן הא אם חייב אע"פ שיצא מוציא אמר רבי אלעזר שנייא בברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך.
<h2>דף לא:</h2>
חנה על ידי שריבתה בתפלה נתקצרו ימיו של שמואל שאמר' וישב שם עד עולם והלא אין עולמו של לוי אלא נ' שנה וחייה דידיה נ"ב א"ר יוסי שתים שגמלתו אמר הכין.
<h2>דף לג:</h2>
גרסינן בגמרא דסוטה בזמן שהשליח ציבור אומר מודים מה העם אומר' ואסיק דהכי אומ' מודים אנחנו לך ה' אלהינו ואלהי כל בשר יוצרנו יוצר בראשית ברכות והודאות לשמך הגדול נצח על שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותקיימנו ותחוננו ותקבצנו ותאסוף גליותינו לחצרות קדשך לשמור חוקיך ולעשות רצונך על שאנו מודים לך.
דניאל אמר האל הגדול והנורא ולא אמר הגבור ולמה אמר נורא בנוראות שעשה בכבשן האש, ירמיה אמר האל הגדול הגבור ולא אמר נורא שאין נורא אלא בבית המקדש כדאמר נורא אלהים ממקדשיך ולא אמר הגבור לזה נאה שרואה בחרבן הבית ושותק. ובשר ודם יש לו רשות לתת קיצבה לדברי' הללו א"ר יצחק יודעים הנביאים שאלהיהם אמיתי ואין מחנפין לו.
<h2>דף לה.</h2>
מנין שכל המצות טעונות ברכה א"ר אלעזר ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה הקיש תורה למצוה מה תורה טעונה ברכה אף מצוה טעונה ברכה. ותורה מניין דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. הרי לפניה ולאחריה מק"ו אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו דכתיב ואכלת ושבעת וברכת תורה שטעונה ברכה לפניה וכו' דמפרש התם אף המצוה טעונה ברכה.
<h2>דף מג.</h2>
מה בין מוגמר כו' מריחין יין אינו מברך אלא מי שהוא טועם הכא איתמר אינן רשאין לחלק והכא איתמר חייבין לזמן אמר שמואל כאן בתחלה כאן בסוף אי זהו לכתחלה ואיזהו בסוף שמואל אמר איני מוציא עצמי מן הכלל התיבון הרי הקורא בתורה מוציא עצמו מן הכלל א"ר אבין מכיון דהוא אומר המברך חוזר וכולל את עצמו.
<h2>דף מו.</h2>
[ירושלמי ברכות פ"א ה"ה] כל הברכות פותח בהם בברוך ואם היתה ברכה סמוך לחבירתה כגון קרית שמע ותפלה אין פותחין בברוך. התיב ר' ירמיה הרי גאולה, שנייא היא דאמר ר' יוחנן הלל אם שמעה בבית הכנסת יצא התיב רבי אלעזר והא סופה אמר ליה שתים הנה אחת להבא ואחת לשעבר, התיבון והרי נברך שנייה היא שאם היו שנים יושבין ואוכלין אין אומרים נברך, הרי הזן את הכל, קשיא, הרי הטוב והמטיב, שנייא היא דאמר רב הונא משניתנו הרוגי ביתר לקבורה. נקבעה הטוב והמטיב וכו' הרי קדושה שניא היא שאם היה יושב ושותה מבעוד יום וקדש עליו היום שאינו אומר בפ"ה. והא סופא, אמר ר' מנין טופס של ברכות כך הוא א"ר יהודה מטבע קצר פותח בברוך ואינו חותם בברוך מטבע ארוך פותח בברוך וחותם בברוך. כל הברכות אחר חותמיהן ואין ברכה פסוק, התיב ר' יצחק בר' אלעזר קומי ר' יוסי מכיון דאיתמר אחר חותמיהן (ואמר) [אין אומרי'] ברכה פסוק א"ר חכמו הלין טליא דסבור מהו ואחר חותמיהן שאם היה בשחרית ושכח והזכיר של ערבית וחזר וחתם בשל שחרית יצא, א"ר אחא כל הברכות (אחר) [כעין] חותמיהן ואילין דאמרי' צהלי ורוני יושבת ציון וגו' אין בו משום ברכה פסוק. אם לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו מ"ט ויתן להם ארצות גוים מפני מה בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו. מה בין פרק הראשון לפרק שני דהיינו שמע לוהיה אם שמע אמר רבי הראשון ליחיד השני לצבור הראשון לתלמוד השני למעשה.
<h2>דף נא.</h2>
כוס פגום אין מברכין עליו וש"מ טעמו פגמו וש"מ צריך שיהא בו שיעור. ב"ש [או'] מכבדין את הבית וכו' מתניתין בשולחן של שיש או בשולחן של פרקים שאינו מקבל טומאה. כל ברכה שאין עמה מלכות אינה ברכה א"ר תנחומא אני אמצא טעמא ארוממך אלהי המלך.
